החלטה בתיק ע"א 50480-12-12

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דין שניתן ביום 14.9.12 בת.א. 17360/06 בבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת גב' באום). הבקשה מתייחסת לחיוב בהוצאות שבהתאם לפסק הדין על המבקשים לשלם למשיבים מס' 2-4.

2.         המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים וכי קיים חשש ממשי ומבוסס כי אם ישולמו הכספים למשיבים 2-4, או מי מהם, לא יוכלו להפרע מהם ולקבל כספם בחזרה, במידה ויזכו בערעור. המבקשים טוענים כי המשיבים 2-4 קיבלו כספים שלא כדין ובמרמה עת לא ציינו במהלך כל ההליך כי למשיב 2 קיים תיק איחוד בהוצאה לפועל, שם הוא חייב למעלה מעשרים מיליון שקל וכי ההוצאות שחויבו המבקשים לשלם למשיב 2 אמורים להשתלם לתיק האיחוד.

המבקשים הוסיפו כי הם הגישו התנגדות לביצוע שטר לאחר שבעקבות פסק הדין הגיש המשיב 1 את שיק הביטחון לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, למבקש 1 ניתנה רשות להתגונן ואת ההוצאות שנפסקו לטובת המשיב 1 משלמים המבקשים בצו חיוב בסך 1,000 ש"ח בחודש בגדרו של תיק ההוצאה לפועל.

3.         המשיבים 2-4 טוענים כי יש לדחות את הבקשה. לטענתם,  דווקא המבקשים פעלו במרמה עת הודיעו רק בשלב ההוכחות כי המבקש נתון בהליכי פשיטת רגל וניהל את ההליכים מבלי לקבל את אישורו של הנאמן ובית המשפט של פשיטת רגל. ב"כ המשיבים טוען כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן במסגרת הסכמת הצדדים ליתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק ועל יסוד סיכומי הצדדים ולפיכך, סיכויי הערעור בנסיבות אלו קלושים. המשיבים טוענים כי לבקשה לא צורף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה, וכי כל טענות המבקשים מופנות כלפי המשיב 2 בעוד שמכל מקום, את סכום ההוצאות ושכר הטירחה שנפסק למשיבים 3-4 יש לשלם. המשיבים טוענים עוד  כי צו העיקול ממילא  לא יסוכל וכי המבקש יוכל להעביר את כספי העיקול המיוחסים למשיב 2 לקופת גזברות ההוצל"פ ובכך יקוים פסק הדין.

4.         ביום 27/12/12 דחה בית משפט קמא את בקשת העיכוב וקבע כי "תשלום על פי צו עיקול על כספים המגיעים למי מהנתבעים מאת התובעים כמוהו כתשלום על פי פסק הדין. לא ראיתי כל טעם משפטי או אחר לפיו עצם הטלת העיקול מהווה עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין.".

• 5.        לאחר שעיינתי בבקשת המבקשים, בתגובת המשיבים, בפסק דינו של בית המשפט השלום ובהחלטה הדוחה את בקשת עיכוב הביצוע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין של הבקשה להדחות.

• 6.        ההלכה היא כי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של פסק דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)  וכי  על-מנת לסטות מכך, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם יבוצע פסק הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של יום - יתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו (ע"א 1623/10 סולל בונה בע"מ נ' סיעארה, פסקה 6 (לא פורסם, 6.5.2010)).
•  
• כאשר עסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו. במקרה שכזה הנחת המוצא היא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש מאחר וברגיל, חיוב כספי אינו יוצר מצב דברים בלתי הפיך שלא ניתן לרפאו בדרך של השבה. על כן, עיכוב ביצוע של חיוב מסוג זה יינתן רק אם שוכנע בית המשפט כי קיים חשש של ממש שמבקש עיכוב הביצוע, אם יזכה בערעור, לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ע"א 7022/12 עיריית פתח תקוה נ' אוסטוינד, פסקה 5 (לא פורסם, 25.10.2012); ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק), פסקה 7 (לא פורסם, 17.12.2009)).
•  
• הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר החוב הפסוק הוא בגין הוצאות, כאשר הטיה היא שלא להתערב בענין זה (ראה למשל עע"ם 790/02 קריספיל נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית גת [פורסם בנבו] (5.2.2002); 955/03 שמואל ארביב נ' אורי שאולי (28.5.2003)).

• 7.        אני מקבלת גם את טענת המשיבים לפיה הבקשה לא נתמכה בתצהיר, במיוחד לביסוסה של הטענה, כי קיים חשש שהמשיבים 2-4 לא יוכל להשיב כספים ששולמו להם (ראה למשל  ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח נ' גונן (לא פורסם, ניתן ביום 5.6.02)). גם הטענות אודות חוסר תום ליבו של המשיב 2, מן הדין היה שיתמכו בתצהיר, במיוחד כאשר טענת המבקשים לפיה לא כובדה החלטתו של כבוד השופט גריל נסתרת על פניה (המבקשים טענו כי החלטת כבוד השופט גריל בענין השארת הפיקדון בקופת בית המשפט לא כובדה, אולם ההחלטתה קבעה כי הפיקדון יושאר בקופת בית המשפט בכפוף לכל הוראה שייתן בית משפט קמא, והאחרון אכן הורה  להעביר הפיקדון לידי ב"כ המשיבים).

8.         מכל האמור, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ג , 23 ינואר 2013 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: